נדמה שניהול ומנהיגות נשענים על השכל, התנהלות מחושבת, מאופקת, תהליכית ורציונאלית ולכן אין בהם מקום לרגשות. אלא שהמנהל, המורים הם אנשים שלא מתנתקים מהרגשות שלהם כאשר הם נכנסים בשער בית הספר. זה לא ממש ישים להשיל את הרגשות כאילו היו סוודר, נעל או תיק, בוודאי לא כאשר אתה רואה שליחות בעשייה חינוכית, פיתוח והצמחת אנשים צעירים. גם בתהליכים הנלווים, משבר ארגוני, שינוי חינוכי, טיפול בבעיות משמעת יש מעורבות רגשית גבוהה מתוך רצון להצמיח ולפתח את התלמידים.
מנהלים ומורים מתמודדים עם ניהול הרגשות:  
מחד בניהול והתמודדות אישיים למול רכבת הרים רגשית בממשקים ואתגרים השונים
מאידך בהקניית כישורי חיים ומתן דוגמא אישית לתלמידים לניהול רגשות .
בושה, גאווה, כעס, אמפתיה, אכזבה, חשש ודאגה אכפתית, הם רק חלק ממכלול הרגשות, המתעוררים בעבודה בבית הספר. הם באים לידי ביטוי בניהול האישי ביכולת לשמור על איזון, איפוק וראיית אופק מבעד לקושי, ובתהליך החינוכי, בהקניית הדרך להתמודדות רגשית .

אינטליגנציה רגשית היא הדלק שאנחנו צריכים כדי להפוך את בית הספר וגם את עצמנו לסיפור הצלחה. מחקרים מוכיחים כי בקרב מנהלים תרומת האינטליגנציה הרגשית להצלחתם בתפקיד מגיעה עד לכדי 85%. השילוב בין השכל לרגש יוצר את ההרמוניה הנכונה, מעצים את המורים והתלמידים, מביא למיקסום מוטיבציה, משפר עבודת צוות, פרודוקטיביות. וברמה האישית מאפשר להגשים "אני אידיאלי".
ולבשורה המשמחת – לא חייבים להיוולד עם זה, אפשר ללמוד את זה.