IDO5968

ג'נט אוהבי טייכמן, ואני מומחית בהתמודדות עם משברים ושינויים.

מאין אני באה?
25 שנות ניסיון בניהול מצבי משבר וחירום בחיל האוויר.
הייתי חלק מארגון לומד ומתקדם שבתרבות הארגונית שלו כל הזמן מתחדש למול איומים, גזרות, טכנולוגיה ואילוצי משאבים. 

המודל שפעל עבורי בשורות חיל האוויר עמד לעזרי גם בסערות שפקדו את חיי ואפשר חזרה למסלול חיים שהם הרבה מעבר לנסיבות.

בוגרת תואר שני במנהל עסקים, התמחות במדעי ההתנהגות.
מנחת קבוצות בכירה ומנחת NLP לפיתוח תודעת מצוינות.

מצטרפים לרשימת התפוצה

ונהנים מתוכן איכותי רלוונטי מידי שבוע ישירות למייל,  תכל׳ס, בלי חפירות מיותרות ובלי ניצול לרעה, מבטיחה!

Janne Ohevi january 17 2020

רציפות תפקודית או שכגודל הציפיות, עומק המפלות?

היא נעמדה לידי פתאום במטבח תוך כדי ההכנות לארוחת החג
זרקה לחלל האוויר, בדרך אגב, "אליפות העולם במונטנגרו התבטלה"
פלטתי, "מה? איך את יודעת?" והיא פשוט נעלמה
כאבתי, בתוכי התכווצתי, היא עבדה על הכניסה לנבחרת ישראל כבר למעלה משנה.

שנים של אימונים מובילים לרגע נכסף כזה.
הררי אכזבות, מקום רביעי נטול פודיום באופן כרוני עד לקפיצה הגדולה לפני כשנתיים.
בשנה שעברה, הצליחה לטפס ונגעה לרגע קט ב"נבחרת" אבל האיגוד צמצם את כמות המשתתפים והיא נשארה מאחור.
השנה הדרייב היה גדול עוד יותר…והיא נתנה את כולה, הכי טוב שיכלה בכל נקודת זמן, מלהטטת בין עולמות המחויבות של מתבגר, לימודים, בגרויות, חברים, מיונים לצבא והעיקר, הספורט שלה. נקרעת מכאב פיסי וממשיכה להתחרות. והיא מימשה את המטרה, כניסה לנבחרת ישראל…

לפני יומיים היו צהלות של אושר, הגיע אשור תנועה מאיגוד השייט מתואם עם מוסדות המדינה, כך שתוכל לשמר שגרת אימונים לקראת התחרות, אל אף הסגר.

עוברות הדקות ואני מבחינה שהיא לא חוזרת.
פתאום זה הלם בי, היא בטח מפורקת. זה רגע שאני חייבת להתגייס כולי ולהיות שם בשבילה.
לקחתי עוגה מתוקה וגלידה, טיפסתי במדרגות לחדרה, דרוכה מכינה את עצמי להכיל אותה, להקשיב לתסכול המתפרץ, למפולת, הכנתי את עצמי לראות את הילדה שלי כובשת את פניה בכרית ומתייפחת.

נכנסתי לחדרה, היא שרועה על המיטה, מסמנת שזה זמן לא טוב.
ואני בכ"ז מנסה, "אני פה בשבילך"
היא: "אמא את מפריעה!"
אני: "במה אני מפריעה, מה את עושה, עם מי את מדברת?"
היא: " אני באמצע ישיבת הפקה למחזה שלי בתיאטרון"

אז איך קורה שהחלום שלך, שאתה נותן את כולך למענו מתמוסס לך מול העיניים ואתה מסוגל להמשיך וללכת, כן להתעצב, אפילו להזיל דמעה, אבל לא להתפרק.

זה קרה לא מזמן גם ליזמים של "בראשית" כשהחללית שלהם לא סיימה הקפה והתפרקה אבל לא הם.
זה בטח קרה גם לכם/לכן שעמלתם על פרויקט משמעותי מצאת החמה עד צאת הנשמה, משלמים מחירים משמעותיים בדרך, "מקריבים" ואז הוא פשוט נדחה, התבטל, שינה כיוון.

מה מאפשר את הרציפות התפקודית הזאת גם בזמן משבר?

  1. הוקרת תודה על הדרך מלכתחילה מוקירים שלבים בדרך, את ההישגים, החוויות והערך המוסף: חברים שרכשת, התפתחות אישית ומנטלית, מיומנויות שממשיכות ללוות אותך. לא בונים רק על התוצאה הסופית.
    למשל, ב"בראשית" הם שמחו על שחשפו אלפי ילדים, נערים ונערות לחקר החלל.
  2. מודעות מצבית הפנמה שנמצאים בסיטואציה בה נדרשת התייחסות אחרת ומותאמת. הפעם מגפת ה"קורונה" היא משתנה מרכזי, מפרידים בין מה שתלוי בך לבין מה שתלוי בכוח חיצוני. מבינים שיש נתונים חיצוניים, זה לא אישי.
  3. הערכה והוקרה של הסביבה יש הבנה והוקרה של ההישג, לגלות אמפטיה ל"אובדן" , נותנים לאירוע מקום ומשקל, לא מבטלים אותו וזה לכשעצמו מקל על ה"פרידה" ממנו. זה חשוב למול עובדים שלכם שפרויקט שהובילו מתבטל, תנו כבוד לעשייה, תשקיעו שעה בנתינת במה עבורם להציג את הפרויקט, את החשיבה, את הלמידה. תנו תחושת כבוד להוויה של העובדים, הם לא עובדים רק בשביל שכר, בד"כ יש משמעות שהיא מעבר. סביר שתגלו הרבה דברים שניתן לשעתק לפרויקט אחר אבל בעיקר תבטיחו שהמוטיבציה להמשיך ולפעול לא תישחק. תנו על זה את דעתכם… במיוחד עכשיו שהכול כל כך חמקמק , היום נתתם משימה, אנשים עפים עליה, עוד יומיים הכיוון משתנה והמאמץ כאילו היה לשווא.

    איך תבטיחו המשך תפקוד והתמודדות מיטביים לאורך זמן ממושך? 

  4. שמירת שגרה בכל מקום ותחום שניתן לא מעמיקים את השבר, "לא שוברים את הכלים ולא משחקים". שומרים שגרה בכל תחום אחר גם כי זה מייצר אופק וגם כדי לא לייצר פערי רבים שאח"כ תידרש לתת להם מענה.
  5. "להטוטנות" בין תחומי פעילות שונים מייצרת עומס בשגרה אבל בשעת משבר היא מאפשרת לשאת עיניים לזירה אחרת בחייך ולהרגיש שיש הצלחות, עוגנים וביטחון.
  6. גמישות מחשבתית יכולת הגדרת מטרות מחודשת , הערכות מחודשת מבחינת משאבים.

שתפו מניסיונכם בכלים נוספים

 

 

 

 

אהבתם? רוצים לקבל ישירות למייל תוכן נוסף?
הצטרפו לרשימת התפוצה – מבטיחה לא להציק יותר מידי!

25 תגובות

  1. Hi Aaren, I used my own photo and a photo of me and my beloved daugther. Sorry, but I didn't understand your comment. Have a lovely day.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *