על דאגה והשפעה בשנת הלימודים בחסות הקורונה

שנת הלימודים מתחילה לה מחר.
משפט כל כך מוכר, אלא שכל מה שמסתתר מאחוריו בשנה הקרובה פחות מוכר. אני מחפשת בקרב הילדים את אותה התרגשות מוכרת שגואה לקראת היום הזה, יום של התחלה, זאת מתבטאת אפילו בהתחדשות במחברות, בכלי כתיבה, צחצוח הקלמר, בחירת התיק ליום הראשון ומה אלבש ונאדה – שום וכלום, כבר שבוע שאני מציעה ללכת לקנות ציוד לימודי ומקבלת בחזרה גמגום במקום חבורה נלהבת. מחפשת את ההתרגשות אצלי (בעיקר כי מתאים לי קצת שקט בבית…), מחפשת אותה בקרב סגלי ההוראה והחינוך ואני מוצאת רק מעט ממנה נחבאת מתחת לגבעות החששות ומתחת להררי אי ודאות שמאיימים להשכיחה, את ההתרגשות מלב כולנו.

חוזרים לשגרה?

לכאורה, חוזרים לשגרה אבל אין בה דבר מוכר, היא לא באמת שגרה, הרצף קטוע, המפגש עם החברים חלקי ובקיצור ים של דאגה – איך נכיר חברים, איך מייצרים מחויבות לימודית, איך נכיר בכלל את המורים, איך נספיק את כל החומר בחצי מהזמן, איך לא נידבק, איך זה ישפיע על העתיד שלנו (שנת בגרויות), מי מהחברים שלי ילמד איתי, איך אראה את החברים שלא לומדים איתי, חלק ממש מתקשים בלמידה המרוחקת ללא הממשק הבינאישי, איך אביא עצמי לידי ביטוי אם עד כה הצד החזק שלי בא לידי ביטוי מחוץ לכיתה ועוד…

השפעה VS דאגה, מה נוכח יותר? 

אם ההשפעה גדולה יותר, אשריכם!
אם הדאגה גדולה ומשתלטת, האנרגיה שלכם מתבזבזת… וכדאי לשנות את המאזן. 

איך מפיגים את המתח הגדול, איך מצמצמים את הדאגה ומגבירים את יכולת ההשפעה, לקראת השנה הבאה:

1. מאווררים רגשות – עוצרים, מדברים ומשתפים. נותנים מקום לתחושות ומאשרים שגם אנחנו המבוגרים שותפים לדאגה. אפשר לשתף בדרכים יצירתיות: ציור אמוג'י, בחירת צבע או באמצעות קלפים ותמונות.
2. מכינים פתקים בשני צבעים שונים – אדום וירוק או תכלת וורוד.
3. מבקשים מכל בן משפחה לרשום את כל הדאגות, החששות על פתקים בצבע אחד ואת כל הדברים שהוא חש בשליטה עליהם , בעל השפעה עליהם, על הפתקים בצבע השני.
4. מסמנים בעזרת סרט או חוט צמר שני מעגלים על משטח/שולחן. מניחים את כל פתקי הדאגות במעגל אחד, מניחים את כל פתקי שליטה וההשפעה במעגל שני.
5. קוראים בקול רם ונותנים לגיטימציה, בלי לגמד חששות בלי לבטל דאגות. כך גם לגבי המעגל השני.
6. מזהים שיש הסתכלות שונה של בני המשפחה על מה מדאיג ומה נמצא בשליטה, משתפים בכלים שמאפשרים לבני המשפחה את תחושת ההשפעה במקומות שאחרים בעיקר מודאגים ובוחנים מה ניתן לאמץ.
7. מאפשרים לכל אחד להציג מה באמת חשוב לו, מה העיקר מבחינתו.
8. בוחנים יחד מה נמצא במעגל הדאגה, מבודדים את אותם דברים שאין לנו כלל השפעה עליהם, מגדירים שמיותר שנתרכז בהם, מיותר להשקיע בהם אנרגיה. זאת דאגה לחינם.
9. לגבי הדברים שנמצאים במעגל הדאגה וקיימת הבנה אפילו בקרב חלקנו שיש חלק בהם שיש לנו השפעה לגביו, משוחחים וחושבים יחד איזה מענה אנחנו יכולים לתת.
   לדוגמא :
   חשש מחוסר מפגש עם חברים – מחליטים ליזום מפגשים, נניח אחת לשבועיים ניזום הזמנה של הקפסולה שאיתה אנו לומדים למפגש אצלנו. ניזום פעילות חברתית בביה"ס בהובלה שלנו, (ילדים צעירים יותר בסיוע ההורים).
   חשש מקושי למשמעת עצמית ולמידה פרטנית – קובעים יחד שגרות שיעזרו לייצר סדר יום, נניח קמים עם שיר שאוהבים ומגביר אנרגיה, מכינים ארוחת בוקר מפנקת, קובעים למידה עם חבר קבוע כדי לייצר מחויבות ולא להרגיש לבד. אפשר לייצר קבוצת למידה של 3-4 חברים שהיא קבועה וכל פעם מתארחים בבית אחר, כך שללמידה מצטרפת חוויה.
   חשש להיות "שקוף" בעיני המחנכת – משתפים את המחנכת בציפיות שלי ממנה, מהי הקרקע שדרושה לי להצלחה ובמה אשמח לעזרתה. ואם זה גדול על הילדים, אז פשוט שיחשבו כמה הם מפחדים להיות "שקופים" אז שפשוט יכינו פתק עם ברכה למורה לתחילת השנה השונה, מזה בלבד היא כבר תדע שהם ילדים קסומים. תאמינו לי, היא תברך אתכם גם היא חוששת שלא תצליח להגיע אליכם, זה רק יקל עליה.
   הידבקות – משננים ופועלים ע"פ 3 המ"מים.
   

   
   לאט לאט נבחין שמעגל הדאגה מצטמצם ושיש לנו יכולת השפעה אל אף התנאים. מומלץ לחזור בחלוף שבוע או שבועיים של למידה לאותם הפתקים, ללמוד מהניסיון, לשתף בתובנות ולנסות לראות האם יש עוד דברים שניתן להעביר ממעגל הדאגה למקום שבו יש לנו השפעה ויכולת לבחור.
   האנרגיה שלנו תתמקד בדברים שיש לנו מה לעשות לגביהם, האנרגיה שלנו תתחזק, תחושת השליטה תתגבר והדאגה תפחת.

   מוזמנים לשתף בפעולות שאימצתם להגברת תחושת ההשפעה.

   הפוסט מבוסס על מודל ההשפעה והדאגה מתוך ספרו של סטיבן קובי, "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד".