שעת מחילה – מגדילים את העתיד

עשיתי כל כך הרבה טעויות בחיי, באמת, דברים שכשאני נזכרת בהם, עולה בי מבוכה.
עשיתי טעויות שהדירו שינה מעיניי, שבאמת כיבו אותי לימים שלמים, שהלקיתי את עצמי עליהם, ישבתי ונברתי בעבר, מה, למה ואם הייתי עושה אחרת ואם הייתי חושבת, ואם הייתי נערכת, ואם הייתי ערנית יותר, ואם הייתי צופה פני עתיד…

 נפגעתי כל כך הרבה פעמים בחיי, וכדי להישמר, חשבתי שהכי נכון יהיה להזכיר לעצמי ממי וממה להיזהר, שלא אשכח, שאזכור, כך חוויתי את הפגיעה כל פעם מחדש. כובלת עצמי לעבר.

לקח המון זמן להבין שכשאני משמרת את העלבון, הכעס, הבושה, אני "מתדלקת" את הכאב, אני מחמירה את מצבי, אני קומלת. לקח המון שנים לשחרר את ההלקאה העצמית.

אך מה לטעויות שלי וליום הכיפורים?

ביום כיפור אנו נוהגים לבקש סליחות.
יש סליחות שבין האדם למקום, אלוהים מוחל על עוונותינו, מצוין אפילו שהוא רחום וחנון ושהוא ארך אפיים, הוא חונן כמתנת חינם והוא סבלני, ממתין שהטועה יתקן את דרכיו. הוא אפילו נותן אשראי של חסד, "נוצר חסד".
יש גם את חשבון הנפש ובקשות המחילה שבין אדם לחברו. מנסים לייצר דף חלק, נקי, לאפשר התחלה חדשה.
אבל הדף אינו חלק ואינו נקי בלי חמלה ומחילה לעצמנו.

איך מתחילים מחדש? 

החמלה והמחילה לעצמנו נדרשת על מנת לשחרר אותנו מתקיעות, להזרים אנרגיה חדשה.
היום כשאני מרגישה את הפגיעה ממישהו, אני שואלת, איזה רגש אחר ישרת אותי יותר, מה יתאפשר לי אם אסלח לו ומופתעת כל פעם מחדש מהעוצמה שקיימת בסליחה, באמפטיה.
במערכות יחסים לפני שאני בוחרת בפגיעה אני מבררת עם עצמי, האם יכול להיות שהצד השני רואה דברים אחרת, התכוון אחרת. מנסה לראות דברים מנקודת מבטו, זוכרת לו חסד העבר, ולמרות המבוכה פשוט מבררת, שואלת, מתעניינת והרבה פעמים נגלית לי מציאות אחרת שמקלה, מאפשרת הקלה.

וכשאני לעיתים (רחוקות), במקום להלקות את עצמי, על טעויות, אי הצלחות, פשלות, בינוניות, תבחרו … במקום זה אני חומלת על עצמי, מפרגנת על הניסיון, על ההתקדמות, על הלמידה, על ההעזה על כל שבריר של משהו שאני יכולה לסלוח לעצמי, מאפשרת לעצמי להיות אנושית, אותנטית, לטעות ולצמוח, אני משנה את פני העתיד שלי לטובה.
ממליצה להחליף הלקאה עצמית, נבירה בעבר, בחמלה, במתן אשראי של חסד, בפרגון , בהבנה שאנו עושים את הטוב ביותר שלנו בכל רגע נתון ומשתפרים לקראת הבאות.
ובעיקר לזכור ש: 

"סלחנות אינה משנה את העבר אבל היא מגדילה את העתיד"
(פול בס)