תוכניות לחוד ומציאות לחוד?

את חופשת הקיץ תכננתי לבלות בבית נופש בארצות הברית בSanta Monica – עם הילדים ובעלי. בדמיון שלי זה היה אמור להיות הזמן הכי כיפי בעולם, מוקפת באנשים שאני הכי הכי אוהבת ,לא מוטרדת מכלום, קמים בבוקר, מכינים יחד ארוחות, לא טורחים מדי הכול קנוי בCostco , יושבים בשלווה, צופים בנוף הפסטורלי, קוראים ספר, יוצאים להליכה בעיר או לחוף הים, קצת שופינג. זה היה החלום. חופשת פרקדן.
שכנעתי, מישהו רוצה להצטרף?
אבל, אז וירוס קטן שינה לכל העולם את התוכניות ופתאום בידוד, סגר, הגבלות ובכלל אין טיסות.
באחד הבקרים במקלחת ירד לי האסימון. החופשה הזאת לא תצא לפועל כמתוכנן, אבל את עיקר המרכיבים שלה, יש לי ממש כאן ועכשיו. הילדים בבית, בעלי ואני עובדים ( אני מהבית) אבל יש מלא חגים ושבתות. יש לי חצר מקסימה ועכשיו אביב הכול פורח. אז אין סיבה בעולם לא להנות מאותה אווירה פסטורלית, משפחתית, מאותה קרבה כאן ועכשיו.
שיתפתי את הילדים במחשבה. הם כמובן קצת גיחכו על זה שאין פה חוף ים ( גם לא ג'קוזי – כי אני לא הסכמתי) אבל כן, הדבר המהותי שהוא אנחנו כאן. מצאנו את עצמנו מבלים ימים משותפים כייפים, עמלים יחד במטבח על ארוחות כשכל אחד הכין משהו שהוא רצה לפנק בו, נהנים מסרט ביחד, שוהים יחד באותו אזור בבית, נהנים בערב למול אח בוערת בחצר, יוצאים לריצה/ הליכה משותפת ב"הקפות" של השכונה, מבלים שעות במשחק "קטאן" כשאני כמובן מפסידה, לא "משתבללים" כל אחד בפינתו ובעיקר צוחקים יחד והמון. 

כששיננו את נקודת המבט, הרגש שלנו התחלף. הכול היה מרוכך יותר והדברים הפכו אפשריים. ילדים שלא שוטפים כוס ביום רגיל הכינו קינוחים, סלטים, סדרו וערכו.
בחודשים האחרונים דווחו המון על קשיים מנטליים סביב הבידוד, מדברים על
מצוקות וטראומות שעוד ימשיכו איתנו וייחקרו לעומק. אבל האמת היא שרוב התחושות שאנחנו מפתחים על ה"בידוד" הוא כי הוא "נכפה עלינו".

תחשבו מה מעלה בכם המילה בידוד? סגר? הגבלות? תקנות?
אבל האם זאת ה"אמת"?

בחרנו לצמצם מגע, בחרנו להתבודד כי החלטנו לנהוג באחריות כלפי הורינו, ילדינו, העובדים שלנו, כלפי החברה. ברגע שאנחנו מבינים שה"בידוד" נעשה מבחירה ההתייחסות שונה. הרגש שונה ואפשרויות חדשות נפתחות בפנינו.
בעצם מדובר על בחירה בהלך רוח מחשבתי, State Of Mind.

ואיך זה מתקשר לעולם העבודה?

יש לך חברת אירועים ואין אירועים ואסורות התקהלויות. ועכשיו שמותר התקהלות של 50 סביר שלא תכסה לך את התקורות והוצאות התפעול, זה פשוט עדיין לא כלכלי. אתה מבין שאתה עלול לקרוס כלכלית. אתה יכול לחשוב על מה נמנע ממך, כמה כסף הפסדת, כמה לקוחות לא האכלת, על חוסר הוגנות, על חובות נערמים וזה יוביל אותך להפגין מצוקה, כעס, תסכול. אבל אם תבין שבחרת לציית להנחיות מתוך אחריות ושהבחירה היא בידך, תאמין שיש לך שליטה ותרכז מאמץ למקום שבו יש לך שליטה, הכול יהיה מרוכך יותר.
עכשיו אולי תתפנה להיזכר במהות, להבין שמה שאתה בעיקר עושה הוא לשמח אנשים, לחבר ביניהם ואז יפתחו אפשרויות חדשות.
אולי פתאום תזהה שלקוחות גדולים שלך שתכננו כנסים מקצועיים חברתיים ונאלצו לבטל, זקוקים לחיבור מרחוק של העובדים. תוכל להציע לחברות שאנשיהם עובדים מבית להפגין את ההערכה באמצעות משלוח של דברים שאתה מכין. תגלה יצירתיות בדרכים אחרות לשמח אנשים ולייצר אירועים ייחודיים בעלויות מצומצמות. על הדרך, תשמר לקוחות, תסייע להם להגדיל את המחויבות של העובדים שלהם אליהם בימים של ריחוק ניהולי, תשביח את הערך המוסף והחוויה שאתה מעניק. אבל חשוב מכל תרגיש משמעותי, מוביל ומשפיע.

אחריות באנגלית  Responsability  משמעותה היכולת לבחור את התגובה.
כשלוקחים אחריות, עוברים מState Of Mind  של כפייה לבחירה.
לקיחת אחריות היא קרקע פורייה לצמיחה.
הרעיון הוא להחליף מחשבה מגבילה במחשבה מועילה .

איך משנים את ה"אמת" לטובתנו? שאלות שיסייעו לשינוי קו המחשבה: 

• מהי ההתרחשות? מה מתוכה הינו אמת, עובדה מוגמרת, מוסכמת על כולם? 
• האם יש לי שליטה על ההתרחשות? 
• איך אני מרגיש כלפי ההתרחשות? האם ההרגשה הזאת מועילה לי? 
• מה הייתי רוצה להרגיש? האם יש מחשבה אחרת יעילה יותר עבורי? 
• מה היא יכולה להיות? 
• בוחרים פעילות שמבטאת את המחשבה החדשה.