איך נמנע מ"תרצת" במהלך שהות ממושכת ב"הנע והמתן"?

כיום ארגונים ומנהלים רבים במשק נמצאים במצב הזה של "הנע והמתן".
ההמתנה הממושכת בדריכות מעייפת ולכן מסוכנת. אבל היא לא סיבה ל"תרצת" !!!

ברשות מקומית , יש חלק "פ"מ" מתוכנן – יש פקודות, נהלים לחירום להמשך מתן שירות לתושב, הגדרת כוחות ומשימות.
בעסקים – יש הבנה של שעות פעילות, תקורות, תשומות וכו'.

לאחרים, חברות ועסקים רבים יש כוננות בעולם מורכב של אי ודאות.
אנחנו לא יודעים מתי נהיה נתונים להתקפה ישירה, אנחנו לא יודעים מה יהיה היקפה או השלכותיה.
אנחנו יכולים לתרגל תרחישי קיצון כדוגמת, שעת התקפה שבה נדרש להעביר מידע לציבור במצב חירום כשכל מערכות התקשורת הדיגיטלית קרסו…
לחברות ולעסקים רבים הכניסה היא לכוננות בעולם מורכב של אי ודאות.
הם לא יודעים מתי תחול הסלמה, מה יהיו ההשלכות על פתיחת שערי המפעל, המשרד, החנויות, על העסקת עובדים, קבלת קהל, שינוע סחורות. באיזו מתכונת ותחת אילו הגבלות ידרשו לפעול, מה יהיו צרכי הלקוחות ועוד.

כדי להצליח להגיב מהר ובצורה אפקטיבית נדרשת עבודת הכנה מקדימה: 

• לדייק את המשמעות – את ה"למה" הארגוני 
• לבחון את האתגרים, לבחור את השותפים
• להגדיר מטרות בטווח הקצר- מידי, משימות כולל סדרי עדיפות
• לחשוב "איך אני רוצה לראות, לחוש את הארגון שלי בטווח הארוך" ( אכתוב על כך בהרחבה בנפרד)
• לייצר סדר – נהלים מותאמים, תוכנית פעולה שתהיה בסיס לשינויים  
• לגלות גמישות ופתיחות שתאפשר זריזות בתגובה לשינויים. 
• לאור אי הודאות מומלץ לבנות מספר דרכי פעולה אפשריות לתרחישים שונים.  
  
  
  

כשפועלים כך, מבטיחה שלא תדרשו ל"תרצת".

מהי הפעולה הבאה שלכם כדי להימנע מ"תרצת" ?